"האצבע ניצלה מקטיעה!"

גלינה, חולת סכרת, סבלה מנמק באצבע רגלה, והרופאים אמרו שייאלצו לקטוע אותה. בעקבות טיפולים של אורן זריף הנמק נעלם והאצבע ניצלה. גם דבורה ושרית סבלו מבעיות של סכרת ומצאו פתרון באמצעות שיטות הטיפול של אורן זריף.

בין המחלות בהן הצליח אורן זריף להביא ריפוי והקלה נמצאת גם מחלת הסכרת.
סכרת היא מחלה אשר מתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר בדם. אצל חולי סכרת יש בעיה בייצור או תפקוד ההרמון הקרוי אינסולין המיוצר בלבלב, אשר תפקידו להכניס את הסוכר מהדם אל תוך התאים שבגוף, הזקוקים לסוכר לשם הפקת אנרגיה.
גלינה סבלה מנמק חמור באצבע רגלה, כתוצאה ממחלת הסכרת. "הדם לא זרם לאצבע", מספרת גלינה, "סבלתי מכאבים ברגל והרופאים אמרו שאין ברירה אלא לקטוע את האצבע…"
גלינה הגיעה בליווי בתה אל הקליניקה של זריף ובעזרת הטיפולים הרגישה שיפור. "אורן החזיר לי את זרימת הדם לאצבע", מספרת גלינה, "הכאבים חלפו ועכשיו אני מרגישה טוב מאוד!"
ב-95% מהמקרים מצליח אורן זריף לקדם החלמה וריפוי גם במצבי סכרת חריפה. למרות שאורן זריף אינו רופא, הוא מצליח להשפיע על הלבלב ‏ולעורר תהליך ריפוי במערכות הפנימיות של הגוף.
גלינה הלכה לביקורת אצל הרופא והוא נותר המום. "הרופא לא הבין מה קרה פתאום לרגל ואיך הנמק נעלם", מספרת בתה של גלינה: "הרופא אמר שכבר לא צריך לקטוע את האצבע, אלא רק לבוא לביקורת פעם בשלושה חודשים… אורן הציל לאמי את האצבע ואנו מודים לו על כך מאוד!"
רמות הסוכר ירדו – סיפורי הצלחה של מטופלים
אחת המטופלות שהגיעו לאורן זריף עם בעיית הסכרת היא דבורה. כך היא מספרת: “הגעתי לאורן ‏עם בעיה של סכרת, ‏הרופא אמר שאין מה לעשות. ‏אחרי שלושה טיפולים אצל אורן רמות הסוכר ירדו ל-90! הייתי מגיעה פעם בשבוע מדימונה לבני-ברק וזה ללא ספק היה שווה את זה!”
‏”הסכרת שממנה סבלתי פשוט טיפסה ‏לשמיים”, ‏מספרת שרית מירושלים. “קיבלתי המלצה מחברה, ‏שגם היא סבלה מבעיית סכרת חמורה ואורן פשוט הוציא אותה מזה לחלוטין. אני פשוט ‏מאושרת מכך שגם אצלי זה עבד!”
עוד על סכרת
מחלת הסכרת ידועה עוד מימי קדם, והיא תועדה עוד משנת 100 לפנה"ס ביוון העתיקה ואובחנה כמחלה שכרוכה בהטלת שתן מוגברת וצמאון, מצב שבו המים זורמים בגוף ישר למוצא ומכאן שמה ביוונית Diabetes שפירושו "לעבור דרך", שניתן ע״י ארטאוס מקפדוקיה.
מאוחר יותר הוסף המונח mellitus שפירושו ״מתוק כדבש״, אולם הגורם לה התגלה רק בסביבות תחילת המאה העשרים.
חלקו של הלבלב בסוכרת התגלה בשנת 1889 על ידי יוזף פון מרינג ואוסקר מינקובסקי, שגילו שכלבים שמגופם הוסר הלבלב פיתחו את תסמיני הסכרת, ומתו תוך זמן קצר.
ב-1910 העלה סיר אדוארד אלברט שרפלי שייפר את ההשערה שהסכרת נגרמת ממחסור בגוף בחומר כימי יחיד. לחומר ההיפותטי הוא קרא "אינסולין".
את הטיפול באינסולין לחולי סוכרת פיתח צוות באוניברסיטת טורונטו שבקנדה, שכלל את פרדריק בנטינג, ג'ון מקלאוד, צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ.
בנטינג ובסט חזרו על הניסוי של פון מרינג ומינקובסקי, אך הפעם טיפלו בכלבים חסרי הלבלב בעזרת אינסולין שהפיקו מאיי לנגרהנס בלבלב של כלבים בריאים.
זריקת האינסולין הראשונה ניתנה לחולה בן 14 בשם לאונרד תומפסון ב-11 בינואר 1922. החומר שבזריקה הראשונה לא היה טהור מספיק וגרם לתגובה אלרגית, אך תוך 12 יום הצליח הצוות לייצר אינסולין טהור מספיקוהטיפול הוכתר בהצלחה. בנטינג ומקלאוד זכו על כך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1923.
בנטינג מחה על כך שבסט לא שותף בפרס וחלק איתו את סכום הזכייה, ואילו מקלאוד שיתף בכספי הפרס שלו את קוליפ. החוקרים לא רשמו פטנט על הטיפול, ובכך הוא הפך לנחלת העולם תוך זמן קצר.
ההבחנה בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2 נעשתה על ידי הרולד הימסוורת בשנת 1935.
יום הסוכרת הבינלאומי מצוין ב-14 בנובמבר, יום הולדתו של פרדריק בנטינג.